מסכות שקיבלו משמעות חדשה בשנתיים האחרות היו פה הרבה לפני. הרי כל אחד מאיתנו משתנה בהתאם לסביבה, למקום ולתפקיד אותו לקח על עצמו.
כאנשים מבוגרים אנחנו מבינים כי לכל סיטואציה אנחנו מגיעים קצת אחרת, בעבודה אנחנו מקצועיים בעוד עם החברים בערב אנחנו משוחררים, בשולחן המשפחה נעטה מסיכות שונות כי בעוד עם הילדים שלנו נהיה משהו אחד עם ההורים שלנו נהיה אחרים.
כאדם בוגר אנחנו מבינים את השינוי בעצמנו ולמה אנחנו מתנהגים אחרת, אולם כילדים קשה לנו, לא תמיד נבין מה נדרש מאיתנו ולא תמיד נבין למה כועסים עליינו הרי לפני רגע צחקו מהמשפט שאמרתי.
בגיל ההתבגרות זה בכלל מבלבל כי אנחנו רוצים להיות אמיתיים, לא צבועים ומפתחים המון אג'נדות חברתיות ואישיות אולם לא ברור לנו איך ליישם וזה יוצא לנו קצת עקום. מוצאים את עצמנו כועסים על כולם ובעיקר על עצמנו.
נרצה לוודא כי אנחנו עם המסיכה הנכונה, מהסיבות הנכונות. חשוב לעשות את ההבחנה בין אני משתנה כי אני רוצה שיחבבו אותי לבין המסיכה שזה אני וככה אני יודע שמתנהגים פה. העובדה שאנחנו מתאימים את עצמנו לסיטואציה, ולקבוצת אנשים איתה אנחנו נמצאים לא אומר שאנחנו לא אוטנטיים או צבועים ועליינו לתווך זאת לילדים שלנו. אנחנו לא משנים את הדעה, או את הרצון, אנחנו פשוט לומדים להגיד את מה שרצינו בצורה אחרת.
עם בני הנוער נושא זה הוא החשוב ביותר, כהורים למתבגרים אנחנו צריכים ללמוד לשוחח איתם ולשאול מה הדעה שלהם ולהשמיע את הדעה שלנו. השיחות צריכות להיות סביב נושאים קלילים כמו מוסיקה, ואופנה ועד לנושאים רציניים יותר כמו פוליטיקה, סמים ואפילו סקס. ברגע שהילדים שלנו ישמעו מה אנחנו חושבים ואלו עמדות וערכים מייצגים אותנו ואת המשפחה מהם הם מגיעים הם יוכלו להבין אם הם מסכימים או מרגישים אחרת. הילדים שלנו צריכים לתרגל סיטואציה בה הם חולקים על דעתנו על מנת שיוכלו אח"כ לעמוד מול החברים ולהתמודד עם קונפליקט.
איך בני הנוער ידעו מה הם חושבים, ואיך הם מרגישים אם לא נאתגר אותם?
איך נהיה בטוחים שהם לא ייכנעו ללחץ או יעשו משהו שאחרי זה יתחרטו עליו?
איך נלמד את הילד.ה שלנו איזה מסיכה לעטות אם לא נבסס קודם מה הם חושבים?
חשוב לחדד כי השיחה לא תתחיל יום אחד כשהילד.ה בגיל ההתבגרות, השיחות עם הילדים צריכות להתקיים החל מהגן, לשאול אותם שאלות כמו עם מי שיחקתם היום? או איזה שיר שרתם בגן? שאלות מדויקות שלא מאפשרות תשובות כלליות. אנחנו צריכים ללמוד לשתף את הילדים בחוויות שלנו, הנעימות והפחות נעימות. לשאול לדעתם ולבקש את עזרתם, להקשיב ולייעץ, ולעיתים גם להגיד שאנחנו לא מסכימים איתם ואולי מאוכזבים, אבל זה לא סוף העולם כי בסיטואציות אחרות נהייה כל כך גאים שהלב שלנו יתפוצץ מאהבה והערצה.
אם לקחתם משהו אחד ממני היום שיהיה זה: הכי חשוב שהשיח בבית יתקיים. כל הזמן. כל שבוע. כל יום: על הכל!