כל הורה רוצה שילדיו יהיו בריאים, מאושרים, ומלאי חברים. כל אחד ואחת מאיתנו רואה את הדרך לשם אחרת. בשבועות האחרונים אני נתקלת אין ספור פעמים בהורים המתקשים לעמוד מול ילדיהם עם רציונל של גבולות. המשפט העתיק ביותר : "לכל החברים שלי.." מבלבל אותם והם מוצאים את עצמם חסרי אונים. הורים שיש להם אני מאמין חזק, מבינים את הרציונל של עצמם, ומגיעים מוכנים לשיחה הזאת עם הילד או הילדה, מלמדים שיח מכבד, ומעודדים מהילד לשמוע ולהשמיע.הבעיה מתעוררת שיש אופנה חדשה או חוקי בית ששונים מרוב הכיתה לדוגמא: שעות ללכת לישון, כמות חשיפה למסכים, טלפונים ניידים, הליכה עצמאית לבית הספר או חזרה ואלו רק מספר מצומצם של דוגמאות שאספתי מהשבועות האחרונים משיחות עם הורים. כל בית הינו יחיד ומיוחד בדרך הגידול, כל בית בנוי אחרת, ובכל בית יש דמויות שהן מיוחדות אליו. וחשוב לי להדגיש שגם בתוך הבית, ישנם ילדים והורים ששונים זה מזה וכל החלטה לא בהכרח תתאים לכל ילד הגדל בבית, וכל הורה יכול לחשוב אחרת ולהתנהל אחרת.  
האני מאמין שלי הוא שאין דרך אחת המתאימה לכל. ואני אוהבת לשמוע על מנהגים, ודרכים יחודיות בכל בית ומשפחה. 
הטיפ החשוב ביותר שיש לי לכל הורה שקורא אותי: שבו ביחד מקבלי ההחלטות בבית, וחישבו על למה חשוב לכם הכלל הספציפי. מסתמן שככל שאנחנו מאמינים במשהו באמת, מבינים אותו, יהיה לנו קל יותר להעביר לאחרים. קחו בחשבון שכל מנהג שהוא שונה מהכלל, יביא איתו השלכות אלו או אחרות, לדוגמא: ילד שלא יקבל טלפון שלכל הכיתה יש יהיה מוגבל בתקשורת שלו עם בני גילו לתקופה, וייתכן ויפספס מפגשים חברתיים שנקבעים בספונטניות אחרי הצהריים. (פתרון לכך הוא מתן הטלפון של אחד ההורים לחבר קרוב שידאג ליידע אתכם. ) קחו בחשבון שהילד שלכם יהיה מתוסכל, אבל עם הסבר הגיוני שאתם מאמינים בו, לא מגמגמים מולו, ומתן פתרונות יעילים יאפשרו שיח, הבנה וקבלה. 
אני רואה בכל כלל ששונה הזדמנות. הזדמנות של ההורה להסביר לילד שזה בסדר להיות מיוחד ולא ללכת עם הזרם. אני חושבת שכל כלל או מנהג ששונה מהשאר יוצר שיח, בתקווה שגם מכבד בין בני הבית. הילד שמאוד רוצה משהו כמו כל החברים צריך לחשוב על פתרונות יצירתיים, לנהל משא ומתן עם ההורים, ולהיות חדור מטרה להצליח. נצלו את ההזדמנות הזאת ללמד את הילד שלכם לשבת מולכם ולשכנע אתכם בטיעונים משמעותיים יותר מ: "לכולם יש". תנו לעצמכם הזדמנות לשמוע מה יש לילד שלכם להגיד, ולנסות להשתכנע. דוגמא אישית, והיכולת להגיד אני מוכן להתפשר, הינם אבני דרך משמעותיות בבניית האופי, והתבגרות של כל אחד ואחת מאתינו. אם החלטנו שזהו כלל הברזל שלנו, למדו את הילד או הילדה שלכם להיות גאים בשוני שלהם, אבל קחו בחשבון שזה יקח זמן, ועלול לגרור עימותים. בהצלחה! 
Photo by Kenny Krosky on Unsplash